עם המחשבה שזו הדרך אל ליבה ואיבריה האחרים, לוקח קני את חברתו לקונצרט של הג'ונאס בראדרס. חלומו לקחת את מערכת היחסים שלהם לשלב הבא מתרסק כאשר האחים ג'ונאס נותנים להם טבעות טוהר.

הקון מתרומם מן האשפתות ותופס את מקומו כחייל בודד המוחק את הפשיעה מעיירת סאות' פארק. גיבור על מתחרה מופיע בדומת מיסתריון ומזמין את קון לדו קרב על היותו הסמל החדש של סאות' פארק.

רנדי רץ קדימה עם הרעיון שלו לתיקון המצב הכלכלי הגרוע בו מוצאים את עצמם כל תושבי סאות' פארק. כל תושבי העיירה מתייצבים מאחוריו ומתחילים לנהל סגנון חיים שאינו מסתמסך על שום כלכלה. בינתיים דמות בלתי צפויה מקריבה את הקורבן האולטימטיבי כדי לפתור את בעיותיהם של כולם.

מישהו עבד על הילדים באחד באפריל אך הבדיחה השתבשה. באטרס הופך לסוג של צמח, קרטמן זועם ושאר הילדים מפחדים שמישהו יחזור על הבדיחה.

קרטמן מחליט לעזור לג'ימי בכתיבת המערכונים שלו. כולם אוהבים את הבדיחה החדשה שהם ממציאים. הבדיחה מקבלת חיים משל עצמה ומגיעה אל תוכניות האירוח בטלוויזיה. הילדים נרגשים מהפופולאריות שהבדיחה צוברת עד שמישהו זר מנסה לקחת את הקרדיט עבורה.

בניית מכונית מירוץ הינה ההזדמנות המושלמת לזמן איכות משובח של אב ובנו. לרנדי יש תוכנית שתבטיח את ניצחונו של סטן במירוץ השנתי.

קרטמן חולם לחיות את חייו של פיראט וכתוצאה מנסה להגיע לסומליה. באטרס וקבוצה קטנה של מגוייסים מצטרפים אל קרטמן בחלומו לחיות על אי הגולגלות.

כוחות מעולם אחר רודפים את אייק, שכל כך נבהל שהלחץ יכול להרוג אותו. קייל ושאר החבורה קוראים לציידי הרוחות על מנת שישימו קץ לעינויי הפולטרגייסט.

באטרס מחליט להשיג את הנשיקה הראשונה שלו כדי שחבריו יפסיקו לצחוק עליו. בינתיים סמל יאטס מכריז מלחמה על הזונות בסאות'פארק. באטרס מחליט לפתוח מועדון נשיקות משלו.

הילדים מצאו את ייעודם החדש בחיים וממהרים להצטרף למועדון ההיאבקות. הם מגלים במהרה שסוג ההאבקות שמלמדים בבית הספר הוא לא זה שראו בקרבות ההיאבקות.

סטן ומשפחתו מבלים את יום הולדתו בדנבר אקווריאום, היכן שיזדמן להם לשחות עם דולפינים. המצב הופך לעקוב מדם כאשר היפנים תוקפים, הורגים את כל הדולפינים והורסים לסטן את יום ההולדת.

הילדים מחליטים להתקומם ולהלחם בחבורת האופנוענים הרועשים שמשבשים את החיים של כל תושבי סאות'פארק. קרטמן ושאר החברים שולפים את המילה ה-גסה והמשחק מתחיל.

הילדים הולכים לפארק המים של פי פי. קרטמן נגעל מהעובדה שיש בפארק יותר בני מיעוטים מאשר אנשים לבנים ואף פוצח בשירה על הנושא.