אחרי Iron Island, חוזר הבמאי האיראני מוחמד ראסולוף לעוד אלגוריה פיוטית על בני האדם והכשלים שלהם. רחמאט מנייד את הסירה שלו לאורך החוף כדי לאסוף מהתושבים את דמעותיהם ואת כאב הלב שלהם. במסעו הוא חוזה ברוע האנושי על גווניו, כמו כשהם מקריבים צעירה לאל הים או כשהם "מטפלים" בעיניו של צייר המעיז לראות את הדברים בצבעוניות אינדיווידואלית משל עצמו. ברוטאלי, מיסטי, אבסורדי. את המוזיקה כתב מוחמד רזה דרווישי (ליקוי חמה בקנדהאר, הלוח).