In a remote, isolated Yazidi Kurdish village in post-Soviet Armenia, Hamo, a widower with a pitiful pension and three worthless sons, travels daily to his wife's grave. There he meets the lovely Nina, who is communing with her late husband. The two are penniless--she works in a local bar that is about to close down, while he has been forced to start selling his meager possessions. All seems hopelessly bleak, yet when Hamo begins to court Nina, their unexpected love revitalizes them.

Sept dollars par mois de retraite, une armoire, un vieux téléviseur soviétique et un costume militaire pour tout capital, Hamo, bel homme de soixante ans, vit dans un village kurde d'Arménie avec l'un de ses fils et sa petite fille. Une lettre de son deuxième fils arrive de France. Une rumeur se propage selon laquelle l'enveloppe serait pleine de dollars...

על רקע הרי השלג המכסים את הכפר שבו הם חיים, מוצאים חמו ונינה היפה את האהבה והחום. תוך כדי גילויי החיבה של חמו לנינה, אנו נכנסים לעולמם הקסום, הקשה והמסקרן של יושבי הכפר השונים: נכדתו של חמו, הנישאת כשכרסה בין שיניה, בנו חם המזג, חברו בעל האופנוע היחיד בכפר, בנו החי בצרפת ואביו המצפה לקבל ממנו שטרות של דולרים, בתה של נינה המוסיקאית שנאלצת להתפרנס מזנות. בתוך קשיי היום-יום, המצב הכלכלי הקשה, הקור והזרות מוצאים גיבורי הסרט חמלה, אהבה ואנושיות. על רקע התפוררות המשטר הסובייטי מתמודדים יושביו הכורדים של הכפר בארמניה עם שינויים מרחיק לכת, חופש המלווה במחסור ועוני. חלקם מתגעגעים לרוסים, חלקם רואים את ניצני החופש והשחרור, האישי והחברתי. היינר סאלים לוקח אותנו למסע מרגש אל עולמם של הכורדים החיים בארמניה, בנופים עוצרי נשימה, מוסיקה סוחפת והצצה לעולם אחר בחורף מושלג אחד.

Hamo, a Vörös Hadsereg nyugalmazott tisztje egy kis kurd faluban él valahol a Kaukázusban. Az özvegy férfi összes vagyona egy régi szekrény, a szovjet időkből maradt televízió, régi egyenruhája és alig tíz dollárnyi nyugdíja. Hamo minden nap meglátogatja felesége sírját. A temetőben megismerkedik Ninával, az ötvenes éveiben járó özvegyasszonnyal. Mindketten ugyanazzal az öreg busszal utaznak, alig pár sornyira egymástól. Az egyik nap, amikor Hamo visszaérkezik a faluba, egy levél fogadja, amelyet Párizsban élő fia küldött. A lakók rögtön latolgatni kezdik, mennyi pénz lapulhatott a borítékban. Hamo gondolatai azonban már csak Nina körül forognak...

Hamo si mette in contatto coi figli, organizza il matrimonio della nipote e conosce Nina. La figlia di questa racconta alla madre di riuscire a mettere da parte un po' di soldi suonando il pianoforte in un albergo e raccogliendo mance, celando così l'attività di prostituta che è ridotta a praticare per portare avanti la famiglia.

Hamo e Nina, vedovi e poveri, sono costretti a vendere i loro affetti più cari quando le loro possibilità di tirare avanti la baracca s'infrangono: Hamo contava su uno dei suoi figli, trasferitosi a Parigi, ma ancora senza lavoro, e comincia vendendo un armadio, quindi un televisore e infine una divisa da militare, mentre Nina, resasi conto dell'attività della figlia e dell'impossibilità di andare avanti in questo modo, è costretta a vendere il pianoforte.

Ma proprio la scelta di Hamo, infine, di non vendere il pianoforte, porta alla luce il valore di ottimismo che il film vuole evidenziare, e di rinascita oltre il declino.

Хамо — отставной офицер Советской армии, ему за шестьдесят. Каждый день Хамо идет на кладбище и сметает снег с портрета жены на ее могиле. Чуть подальше сметает снег с могилы мужа Нина — красивая пятидесятилетняя вдова.

Когда Хамо возвращается к себе в деревню, его ждет письмо от одного из сыновей, живущего в Париже. Вся деревня судачит: «Наверное, конверт полон 100-долларовыми купюрами». Но все мысли Хамо отданы красивой незнакомке с кладбища…

Nos encontramos en las aldeas Kurdas del Cáucaso, en la devastada armenia post-soviética. Hamo es un viudo de 60 y tantos años, un oficial retirado de la armada roja. Sus únicos bienes son un viejo armario, un televisor ruso, su uniforme militar y una pensión de 7 dólares mensuales. Todos los días Hamo va hasta el cementerio y quita la nieve del retrato de la tumba de su esposa. Un poco más lejos, Nina, una atractiva viuda de 50 años, quita la nieve de la tumba de su marido. En el autobús que los trae de vuelta a sus aldeas viajan separados por tres filas de asientos. Hamo mira a Nina. Ella le devuelve la mirada. El paisaje fuera es totalmente blanco excepto por las piedras de las montañas. Cuando Hamo regresa a su pueblo encuentra una carta de su hijo que vive en París. El pueblo se altera.