הוא רצה שהעור יסמור, שיהיו שם דם ואש ותמרות עשן, ושיגיעו אמבולנסים. לי אלכסנדר מקווין, הפרחח הבריטי, עיצב מעילים עם בטנה עשויה שיער אדם והציג על המסלול רובוטים, שמלות ניילון דרוסות ושחזורים של זירות פשע. חייו האמיתיים היו לא פחות רבי השראה, כאב ותיאטרליות. מקווין צמח מלמטה: בתצוגת האופנה הראשונה שלו קנה בדים בדמי האבטלה, והתראיין בגבו למצלמה כדי לא להיתפס. תשוקה, נחישות וגאונות הובילו אותו לעמוד בראש בית האופנה ג'יבנשי, ולהמשיך לעצב במקביל את המותג שלו – הפראי, הבלתי צפוי, השערורייתי תמיד. סיפור חייו הקצרים מלווה בקטעים מיומניו, זיכרונות שלו ושל הקרובים לו ופסקול של המלחין מייקל נימן.