英国《视与听》杂志2015年度十佳电影的NO.6，也是比利时女导演香特尔•阿克曼的遗作，一部关于去世的母亲的纪录片。

Documentary about humans dealing with changing technology, the basic concepts of communication, cinema, and Akerman's mother, seen in her Brussels apartment.

Chantal Akerman rend visite à sa mère. Elles évoquent des souvenirs de famille.

סרטה האחרון-בהחלט של שנטל אקרמן ז"ל (ז'אן דילמן), שזכה להקרנה בפסטיבל לוקרנו, מחזיר את היוצרת המוערכת פעם נוספת לאמה נטליה, ניצולת השואה שעל אף הזוועות, נישאה וגידלה משפחה בבריסל. בתיעוד אינטימי למדי, מתעדת אקרמן הבת את אקרמן האמא, כשהיא בערוב ימיה, מביטה בצלילות על החיים הארוכים שעברה וההתמודדות שלה עם כל שהותירה מאחור. מרגש וחודר.

감독의 어머니에 관한 이야기다. 그녀는 폴란드에서 자행된 집단 학살과 학대에서 도망쳐 1938년에 벨기에로 왔다. 영화에는 브뤼셀의 자택에서만 생활하는 그녀의 모습이 담겨있다. 이 다큐멘터리는 어머니가 인식하지 못하는 세상의 변화에 관해 이야기한다.

O último filme da inovadora Chantal Akerman é um retrato de sua relação com a mãe, Natalia, uma sobrevivente do Holocausto e presença familiar em muitos de seus filmes.

Çığır açan auteur Chantal Akerman, annesi Natalia’yla ilişkisini ele alıyor. Yahudi Soykırımı’ndan sağ kurtulan annesi, Akerman’ın birçok filminde de boy göstermişti.