פאוסטה לקתה במחלה המכונה "חלב הצער", מחלה שינקה מחלב אמה. מקור מחלה זו אינו בחיידק או בדלקת אלא באונס ובהתעללות שחוו נשות פרו בשנות הטרור. שיר אימה שנהגה האם לשיר לפאוסטה מילדות לימד אותה על מאורעות העבר, והיא ממשיכה לשמר אותם בגופה שלה. כאשר אמה של פאוסטה מתה בפתאומיות פורצת שרשרת אירועים לא צפויים המשנים את חייה באורח דרמטי. היא נאלצת להתמודד עם פחדיה האיומים ולצאת למסע של שחרור. הבמאית הפרואנית קלאודיה יוסה יצרה סרט מרהיב, מטלטל ורב-עצמה על טראומה של נשים העוברת מדור לדור. הסרט זכה בפרס דוב הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ברלין 2009, כמו כן היה מועמד לפרס האוסקר.