גורו אורבני מנסה לפתור את השאלות הקיומיות הסובבות אותו ואת "מאמיניו" המחפשים את זהותם (הפנימית והמינית) בעולם החומרי של תל אביב ההזויה של תחילת ה-80. שילוב של סוריאליזם, הומור ודרמה כתובה היטב עם מיטב השחקנים הובילו את הסרט לזכייה בשישה פרסי אקדמיה לשנת 1990 (כונו בזמנו פרסי מנורת הכסף). כולל את סצנת "למה את תמיד מתחכמת?", סצנת להקת הגבעטרון ההולכת לאיבוד ואת הביצוע השונה של ערן צור ל"נשל הנחש" של מאיר אריאל, סצנות שהפכו ברבות הימים לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית.