אדוארד אלריק הוא אלכימאי לאומי שחוצה את השער בין העולמות כדי להחזיר את אחיו אלפונס לחיים ומגיע לעולמנו שלנו, בעודו משאיר את אחיו מאחור. הוא משתקע בגרמניה בשנת 1923 של המאה הקודמת, 10 שנים לפני שהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, וחי כבתוך חלום, מנסה למצוא דרך שתחזיר אותו הביתה. הוא מתחבר לאלפונס, צעיר חולני שדומה במראה ובשם לאחיו מן העולם ההוא ומנסה לבנות טיל שיגיע לחלל, לנועה, נערה צועניה היכולה ללמוד לראות את עברם של אחרים, ולברנש מסתורי שמציג את עצמו בתור ד"ר מאבוזה. ביחד הם נסחפים אל תוך קנוניה הנרקחת על-ידי אגודה מסתורית המקורבת למפלגה הנאצית, אשר עלולה לסבך את שני העולמות במלחמה הרסנית. הסרט הקולנועי "הכובש את שאמבלה" הוא אקורד הסיום המרהיב של סדרת הטלוויזיה "אלכימאי המתכת", והוא סוגר את כל הקצוות שנותרו פתוחים בסדרה, ובאותו הזמן מציג עלילה חדשה שיכולה לרתק גם את אלה שלא צפו מעודם בסדרה.
האפוס הגדול של ויסקונטי על עליית הנאציזם בגרמניה כפי שהיא משתקפת בהתפוררותה ונפילתה של משפחת תעשיינים בשנות השלושים, באחת התקופות הדקדנטיות ביותר של המאה ה-20. כשהברון יואכים פון אשנבאך, איל הון והבעלים של מפעלי פלדה בגרמניה, פורש מניהול עסקי המשפחה, הוא ממנה במקומו את פרדריק ברוקמן, מאהבה של בתו סופי. במסיבה שמתקיימת לכבוד הברון, נודע למשתתפים על שריפת הבונדסטאג, אירוע המסמל של נפילת הדמוקרטיה המקרטעת של גרמניה. עם מותו של הברון , הופך ברוקמן הנאצי לנשיאה הכל יכול של החברה, למורת רוחו של מרטין, בנה של סופי, ביסקסואל, מכור לסמים וחסר כל קוד מוסרי. ברדיפתה אחר בצע כסף כורתת המשפחה ברית עם הנאצים, ומידרדרת לשחיתות, בגידה ורצח. ויסקונטי יצר כאן מלודרמה מרהיבה בשיחזור דקדקני של התקופה ואווירת הדקדנס, הכוללת סצנות קשות של אלימות וסקס. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית "הסרט הזר" 1970
One of the last great German Expressionist films of the silent era, Joe May’s Asphalt is a love story set in the traffic-strewn Berlin of the late 1920s. Starring the delectable Betty Amann in her most famous leading role, Asphalt is a luxuriously produced UFA classic where tragic liaisons and fatal encounters are shaped alongside the constant roar of traffic.
In this realistic, unsentimental portrait of Germany’s dire economic situation, a middle-aged payroll clerk loses his job due to technological advances and, unable to find another, descends into despair. The film’s director, Marie Harder, was one of only a few women directors of the time and was also the head of the German Social Democratic Film Office. She made only two known films before her accidental death in exile in Mexico in 1936.
In this docudrama Rosa von Praunheim looks into Johann Wolfgang von Goethe’s sexual orientation, especially into his erotic experiences during his travels in Italy. Contrary to the common belief, von Praunheim argues that Goethe was not a heartbreaker and conqueror after all. It was only in Italy, that he had diverse sexual experiences, not least with men. Von Praunheim bases his assumption on letters written by Goethe to his friend Friedrich Heinrich Jacobi about these sexual encounters. Some of the content of these letters is re-encated in the film. At the same time, historians and linguists analyse and classify the letters into their historical context.
A lighthearted psychodrama about mommy issues and Hillary Clinton.
In this film essay, critic Peter Buchka explores the German cinema of the 1920s, ranging from the disquieting images of Fritz Lang's Metropolis to the castrating sexuality of Marlene Dietrich in Die Blaue Engel. The program provides an introduction to Weimar cinema, with Buchka's essay narrated over the images from film clips of 1920s era German films.
Report from the party congress of the Liberal Democratic Party of Germany (LDPD) from April 5 to 7, 1982 in Weimar.